מודעות עצמית - חופש

יסמין נחתה בכבדות על הכורסא, פיזרה מסביבה כרגיל את שלל תיקיה ומטלטליה ונשפה: "אני חייבת חופש, מוכרחה לנסוע מפה, אני צריכה אוויר". התרווחתי לי בכיסאי בנוחיות יתרה ששמורה אצלי לשיחות מסוג זה. ידעתי שיש בפני משימה לא פשוטה: לדבר על חופש (לא על חופשהJ) – ה"בטן הרכה" של נשמה בתוך גוף.

רבים מידיי סבורים שהעומס והעייפות שלהם ייפתרו בחופשה טובה, מה שבסך הכול נותן אוורור זמני (אם בכלל) מהשגרה שלנו וקצת גירויים חדשים.. טוב ויפה, אך, בין זה ובין חופש טהור המרחק גדול. רובנו חיים באילוזיה של חופש, מספרים לעצמנו סיפורי כיסוי וסרק על מטרות ויעדים שאם נגיע אליהם נהיה חופשיים. יותר מידיי אנשים יגידו "אני חופשי/ה" ולא ממש יתכוונו לזה, או לא יהיו מודעים לרמת החופש האמיתית שלהם.

מהו אם כן חופש? (לדעתי....)

חופש הוא תפיסת עולם פנימית שלנו שמלווה אותנו בכל מצב ומקום, ומגדירה את האינטראקציה שלנו עם מגבלות, אילוצים, ומה שנתפס בעינינו כחובה.

למעשה, כל נשמה, מעצם כניסתה לתוך גוף מוותרת על החופש שלה, ושמה את עצמה בתוך מגבלות הכלי בו היא שוכנת. החופש אליו אנו כמהים באמת, הוא בעצם המקום הפתוח וה"מותר" ממנו באה הנשמה שלנו. מקום של הוויה אינסופית, בו אין שיעבוד לרצון, לרגש ול....חומר!!!

כאמור, בין הנשמה והגוף יש (סוג של) "ניגוד אינטרסים" ולכן, אנו לא ממש מרגישים חופשיים בתוך גוף, שנמצא בתוך שיעור...שדורש תיקון.. בתוך מרוץ.. ודרישה להישגים.. איזה לחץ, נשמע מוכר? לא תנאים אידיאלים לחופש.

את החיים שלנו כאן ניתן להגדיר כמסע אל החופש או יותר נכון לגילוי החופש. השיעור שאיתו אנו באים לעולם הזה הוא המגבלה שעלינו לצלוח, והתיקון מתבהר יחד עם החופש. הרוח שלנו מכניסה את עצמה לתנאי לימוד, סוג של פנימייה, כדי לצאת משכילה וחופשייה למעשיה.

אני לא יכולה שלא לשחק קצת עם המילה חופש, והאסוציאציה שעולה: קטע מתוך המוסף ליום הכיפורים "אַתָּה חופֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוחֵן כְּלָיות וָלֵב...." חופש וחיפוש באים מאותו מקור.... ואולי נרמזת כאן הדרך אל החופש. על ידי חיפוש.

ככל שאני מעמיקה, מתחזקת בי התחושה שמימוש החופש היא מהמצוות החשובות ביותר שאנו יכולים לקיים עבור הנשמה שלנו. לתת לרוח שלנו להיות במלואה. כנראה, שחופש מוחלט יהיה לנו רק כשנשלים את המסע, אבל, מעצם היותנו פה, שומה עלינו להתחקות אחריו.

מניסיוני מצאתי, שאם נאמץ בדיקה מסוימת של הנושא, וניישם אותה, החופש יכול לתפוס מקום הולך ומתרחב בחיינו. שיטה זו מאפשרת "להתארגן" מחדש כך, שכל אחת מאבני המשחק שלנו תיפול למקומה.

גישה זו מתמקדת בעיבוד של חמש הבנות לפני כל עשייה משמעותית, אשר יקדמו ויחדדו את "ניהול" החופש האישי שלנו, ויעצימו אותו. הבנות אלה יכולות להיות צעדים או שאלות שנשאל את עצמנו אך עליהם להתייחס לנקודות הבאות כנושאים מרכזיים: חופש הביטוי, חופש ההגדרה, חופש הבחירה, חופש האהבה, וחופש האמונה.

לא ארחיב פרשנויות למונחים אלה, אני משאירה לכם את חופש השימוש וההתאמה שלהם לצרכיכם, וקביעת היסודות לחירות האדם שבכם.

השתקפויות

אני חייבת לפתוח בוידוי קטן: מאז שהתחלתי לכתוב בענייני מודעות ורוח, אני מחכה שיבשיל הרגע בו אוכל לכתוב על השתקפויות. מכירים את התארכות הציפייה למשהו שאתם יודעים שבוא יבוא וההמתנה מתוקה ומחויכת ? כך הרגשתי, ועכשיו הגיעה העת.

ובכן, הנני מתכבדת להביא בפניכם את מחשבותיי בנושא חשוב זה, שהינו ללא ספק אחד מעשרת הדברות של עולם הרוח. על מי שמבין את עיקרון ההשתקפויות, אפשר לומר כי יש בידיו את המפתח לתורת החיים כולה, הוא יודע מאיזה מרכיבים אנו בנויים, איך לשנע אותם ולהביאם לאופטימום.

מה זו השתקפות?

השתקפות היא מראת עצמנו דרך האחרים, מה שקורה לידנו, בסביבתנו, ובידיעתנו, ושיוצר אצלנו תגובה. כל מה שקורה לנו זו השתקפות שלנו, גם אם נדמה לנו שאנו לא ממש מזמנים את הדברים ולא רוצים בהם.

השתקפות זו דרכו של היקום להקרין לנו את סיפור חיינו כשהפרשנות מוטלת עלינו.

השתקפות זה "שם המשחק" שלנו כאן. מי שנמצא במודעות עצמית מבין שהחיים הם משחק, ויכול לנהל אותם מתוך שעשוע, ניצח בעצם את השיטה. השתקפויות הן האניגמה במשחק זה, ועלינו להבין ולפתור אותן, רק כך נהיה רשאים להתקדם לשלב הבא במשחק.

איך זה עובד?

תארו לעצמכם שמכל מקום שאתם מביטים אליו עומדת מולכם מראה. אם תפנימו את המראה הפשוט הזה תבינו את חוק ההשתקפויות. אלא שבנוסף לתמונה מועברים אלינו גם מידע וחוויה, שפוגשים בתוכנו דפוס מוכר להם. כל מה שמגיע אלינו נמצא בתוכנו.

המידע והחוויה עוברים אלינו דרך מארג אנרגיה משותף שיש בו תעבורת מידע שוטפת, במערכת של אינספור קווי אורך ורוחב. כשאנו יושבים על צמתים משותפים ברשת הזו אנו חולקים מידע זהה שמופיע בחיי כולנו, בדומה לאירוע בזמן נסיעה בכביש שאנו עדים לו, או כשאנו מחוברים לרשת חברתית או אתר באינטרנט.

הפרשנות שלנו למידע שאנו רואים אינה אחידה ותלויה במבנה הפנימי שלנו ולכן מעלה תמונות ותגובות שונות אצל כל אחד. כמו בעיקרון הפיזיקאלי של החזרת אור שזו בעצם תופעה המתרחשת כאשר קרן אור פוגעת במשטח. כמות האור המוחזרת ממשטח כלשהו תלויה בחומר המשטח, אשר משתנה מאחד למשנהו (ויקיפדיה).

לדוגמא: מישהו נהג בקבוצה של אנשים לא יפה, נזף, כעס וכד'. מה שקורה ומגיב לאותו אדם זו ההשתקפות: אחד יפגע, השני יתפרץ,והשלישי ימשיך הלאה. כולם יושבים על אותה רשת , צופים באותו אירוע, התגובה שונה.

איך נוצר הצורך בהשתקפות?

הדפוסים שלנו מחפשים להם מימוש (דומה מושך דומה) וכמו מכ"ם פנימי תרים אחר אירוע שייתן להם במה. קרני האנרגיה של הדפוס בוקעות מתוכנו, ומגיעות למקום שמדבר איתם באותה שפה, שם מוכר ונוח. ואז, יש מפגש, שהוא ההשתקפות, ובו נוצרים איחוד כוחות, ויש מוצא והזנה לדפוס שלנו.

פעולה כזו מעלה את הדפוס על סדר היום שלנו ופותחת בפנינו אפשרות לתיקון. אם אנו מבינים את חוקי המשחק נוכל לראות את ההשתקפות ולהתקדם. אם לא, ישמין הדפוס שלנו ובעתיד הלא-רחוק יבעט שוב.

איך לקדם שינוי ?

עלינו להפנים שכל דבר שקורה לנו, שאנו נקלעים אליו ונוגע בנו רגשית (גם אם איננו מעורבים בו באופן ישיר) – זו השתקפות שלנו.

אנו חייבים להבין היטב את ההשתקפות ולהיות במלוא המודעות העצמית שלנו. אל תוותרו על האמת, גם אם היא כואבת היא תשחרר אתכם.

יש לשאול את עצמנו מה אנו מרגישים? מה זה עושה לנו? על מה זה "יושב" לנו? – שאלות כאלה יקלו עלינו את הברור.

וכמובן, מדיטציה שמשנה את ההשתקפות שלכם למצב הרצוי לכם.

זכרו, השתקפות היא מחזיר האור שלנו, ובידינו היכולת לצמצם ולהרחיב את האור.

מודעות עצמית - לבד

"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ...". כבר בספר בראשית (ב' 18) נקבע עבור המין האנושי הדפוס המכתיב דרך חיים ברורה האומרת: אדם לבד, אינו מצב רצוי! ההמלצות והחוקים שנכתבו בתנ"ך יצרו בנו את דפוסי הבסיס על פיהם אנו חיים, ואני מבקשת לדון באחד המרכזיים שבהם : תרומת ה"לבד" לחיינו, או ליתר דיוק ל"לבדיות" שהינה תפיסת עולם ולא בהכרח מצב של ניתוק או ריחוק מאנשים.

מה זה בעצם לבד? אנשים רבים מבלבלים בין "לבד" ל"בדידות" וזה הדבר הראשון שיש לתת עליו את הדעת כשדנים בנושא זה. בדידות זו תחושה של העדר תמיכה ו/או נוכחות של חברה והסביבה בחייו של אדם. לבדיות, לדעתי, זו יכולתו של אדם להיות חופשי, עצמאי, בלתי תלוי, בטוח בחייו ומושל בהם..

מדוע יש לדון בשאלת הלבד בחיינו? משום שאם נעמיק, נמצא שכל דבר ממנו אנו פוחדים מתנקז בסופו של דבר לפחד להיות לבד, שמוביל בהרבה מקרים לפחד מוות. פחד הוא רעל מסוכן ביותר, ועבודה עצמית נכונה יכולה להמיר אותו לעוצמה. ב"לבדיות" טמון כוח אדיר, ופוטנציאל קיומי, שאם נהיה מודעים לו נוכל להגדיר ולהכתיר את חיינו מחדש, וכך גם לתרום ליקום כולו.

איך רוב האנשים תופסים את הלבד? כבעיה לפעמים אפילו כסכנה!!! למה? משום שהחברה יצרה בנו את "צורך ההשתייכות", ולכן המושג "לבד", שמנוגד לו, קיבל עיוות, ונחשב לפסול. אפשר לומר שתפיסת ה"לבד" הרווחת, מצמצמת את מקומו של הפרט, את החופש שלו, ומגבילה את יכולתו לפתח את עצמיותו. "האינטרס" של המין האנושי/היקום הוא בהמשכיות, והיות שכך, "לבד" הוא מצב מנוגד לאינטרס זה ומסוכן לאנושות.

למה אדם שלא יודע להיות לבד נתקל בקושי? מכיוון שזהו אדם תלותי, במידה כזו או אחרת, ומשמעות הדבר שהוא מטיל את אושרו על גבם של אחרים, ונותן בידיהם את הכוח על חייו. כל מערכות היחסים של אדם כזה מושפעות מתכונה זו, הוא אינו שלם, ומשלם על כך מחיר לא מבוטל.

מהי הנוסחא הנכונה אם כך? נוסחא מאוזנת שיש בה עבודה עצמית ומעמיקה של הבנת פנימיותנו. הרצון של החברה אינו לגמרי פסול, אמנם יש כאן צורך בשליטה ודאגה להתרבות קבועה של המין האנושי, אך מאידך, יש כאן גם כוונה ליצור סדר, גבולות, מערכת תמיכה ורשת בטחון אנושית. מה שחשוב הוא להבין מתי רצון הכלל הזה בא על חשבון הפרט, מה הוא גורם לנו, ועד כמה אנו מוכנים לקחת בו חלק.

איך עושים את זה? כמובן שמודעות עצמית, מחקר פנימי מקיף וכנה, והתבוננות-על על החברה, האנושות, והיקום כפי שהם משתקפים דרככם. כדאי ונכון לנו לדעת להיות לבד , להנות מזה, לתת לזה להעשיר ולמלא אותנו. אין זה אומר שאנשים לא יכולים להיות במערכות יחסים מסוגים שונים ולשמוח בהם, נהפוך הוא, מי שיודע להיות לבד הוא אדם בעל עוצמה ועמוד שדרה , וסביר להניח שיחסיו עם הסביבה יהיו בריאים יותר שכן, מרכיב התלות שלו קטן יותר.

לא בכדי נאמר "דע מאין באת ולאן אתה הולך"... אדם בא לעולם הזה לבד, ויוצא לבד, ויש לכך חשיבות וסמליות. שומה על כל אחד ואחת שידעו לעשות לבד את כל מה שהם עושים יחד עם אחרים, אזי הם ידעו שהם השליטים האמיתיים בחייהם.